[Sefer Zohar I 97a-120b - Vayera]

תָּא חֲזֵי, כְּגַוְונָא דָא, בְּיוֹם ר"ה, וְיוֹם הַכִּפּוּרִים, דְּדִינָא אִשְׁתְּכַח בְּעָלְמָא, אִיהוּ קָאֵים לְקַטְרְגָא, וְיִשְׂרָאֵל בָּעְיָין לְאִתְעָרָא בְּשׁוֹפָר, וּלְאַתְעָרָא קוֹל, דְּכָלֵיל בְּאֶשָׁ"א וּמַיָ"א וְרוּחָ"א, וְאִתְעֲבִידוּ חָד, וּלְאַשְׁמָעָא הַהוּא קוֹל, מִגּוֹ שׁוֹפָר.

Viens et vois – Il en va de même pour Rosh Hashanah et Yom Hakippourim, lorsque le jugement plane sur le monde et que le qatréga est là pour le poursuivre. Israël doit être révéillé par le Shofar, pour faire monter une voix (son) qui est une combinaison de feu, d'eau et de vent qui ne font qu'un, et faire retentir cette voix depuis l'intérieur du Shofar.

וְהַהוּא קוֹל, סָלְקָא עַד אֲתַר, דְּכָרְסְיָיא דְדִינָא יָתְבָא, וּבָטַשׁ בָּהּ, וְסָלְקָא, כֵּיוָן דְּמָטָא הַאי קוֹל מִתַּתָּא, קוֹל דְּיַעֲקֹב אִתְתַּקַּן לְעֵילָא, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִתְעַר רַחֲמֵי, דְּהָא כְּגַוְונָא דְּיִשְׂרָאֵל מִתְעָרֵי לְתַתָּא, קוֹל חַד, כָּלֵיל בְּאֶשָׁ"א וְרוּחָ"א וּמַיָ"א, דְּנָפְקֵי כַּחֲדָא, מִגּוֹ שׁוֹפָר, הָכֵי נָמֵי אִתְעַר לְעֵילָא שׁוֹפָר, וְהַהוּא קוֹל דְּכָלֵיל בְּאֶשָׁ"א וּמַיָ"א וְרוּחָ"א אִתְתַּקַּן, וּנְפַק דָּא מִתַּתָּא, וְדָא מֵעֵילָא, וְאִתְתַּקַּן עָלְמָא, וְרַחֲמֵי אִשְׁתְּכָחוּ.

[114b]

Et cette voix s'élève jusqu'au lieu où siège le Trône du Jugement, le frappe, et s'élève encore. Puisque cette voix vient d’en bas, alors la voix de Jacob s'établit en haut et le Saint, béni soit-il, est éveillé avec Amour. De même qu’Israël utilise le Shofar pour libérer une voix d'en bas, qui comprend le feu, l'eau et l'air, une voix est libérée d'en haut par le Shofar suprême. Et cette voix, qui se compose du feu, de l'eau et de l'air, et qui a surgi d'en bas ; elle est corrigée et apparaît d'en bas, et une autre apparaît d'en haut. Ainsi le monde, est corrigé et l’Amour prévaut.

וְהַהוּא מְקַטְרְגָא אִעַרְבֵּב, דַּחֲשִׁיב לְשַׁלְטָאָה בְּדִינָא, וּלְקַטְרְגָא בְּעָלְמָא, וְחָמֵי דְּמִתְעָרֵי רַחֲמֵי, כְּדֵין אִעַרְבֵּב, וְאִתְּשַׁשׁ חֵילֵיהּ, וְלָא יָכֵיל לְמֶעְבַּד מִדֵי, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא דָּאִין עָלְמָא בְּרַחֲמֵי, דְּאִי תֵימָא דְדִינָא אִתְעֲבֵיד, לָאו הָכֵי, אֶלָּא אִתְחַבָּרוּ רַחֲמֵי בְּדִינָא, וְעָלְמָא אִתְדָּן בְּרַחֲמֵי.

Maintenant, le Qatrega est confus, car il pensait qu'en exécutant le Jugement, il allait punir le monde. Mais lorsqu'il s'aperçoit que l’Amour a été éveillé, il est perplexe, perd son pouvoir et il ne peut rien faire. Alors le Saint, béni soit-Il, juge le monde avec l’Amour. Si tu dis que le Jugement a été rendu, ce n'est pas le cas ! Mais l’Amour s’unit au Jugement, et le monde est jugé avec Amour.

תָּא חֲזֵי, כְּתִיב תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר בַּכֶּסֶה לְיוֹם חַגֵּנוּ דְּאִתְכַּסְיָא סִיהֲרָא, דְּהָא כְּדֵין, שָׁלְטָא הַאי חִיוְיָא בִּישָׁא, וְיָכֵיל לְנַזְקָא עָלְמָא, וְכַד מִתְעָרֵי רַחֲמֵי, סָלְקָא סִיהֲרָא, וְאִתְעֲבָרַת מִתַּמָּן, וְאִיהוּ אִתְעַרְבֵּב, וְלָא יָכֵיל לְשַׁלְטָאָה, וְאִתְעֲבַר, דְּלָא יִתְקְרַב תַּמָּן, וְעַל דָּא, בְּיוֹם ר"ה, בָּעֵי לְעַרְבְּבָא לֵיהּ, כְּמַאן דְּאִתְעַר מִשִּׁנְתֵיהּ, וְלָא יְדַע כְּלוּם.

Vien et vois – Il est écrit : « Sonnez le Shofar à la nouvelle lune, dans la coupe ('quand la lune est couverte') le jour de notre célébration »[1], quand la lune est couverte, parce qu'à ce moment-là, le Serpent maléfique règne et peut nuire au monde. Mais lorsque l’Amour s’éveille, la lune se lève et s'éloigne. C'est pourquoi, le qatrega est confus et perd le contrôle. Puis il est retiré de la lune et ne s'en approche plus jamais. C'est pourquoi, à Rosh Hashana, abasourdi, comme l'est une personne qui vient de se réveiller et qui est sans connaissance.

בְּי"ה בָּעֵי לְנַיְיחָא, וּלְמֶעְבַּד לֵיהּ נַיְיחָא דְּרוּחָא, בְּשָׂעִיר דְּקָרֵבִין לֵיהּ, וּכְדֵין אִתְהַפַּךְ סַנֵּיגוֹרְיָא, עֲלַיְיהוּ דְיִשְׂרָאֵל, אֲבָל בְּיוֹמָא דְּר"ה, אִתְעַרְבֵּב, דְּלָא יְדַע וְלָא יָכֵיל לְמֶעְבַּד כְּלוּם. חָמֵי אִתְעֲרוּתָא דְּרַחֲמֵי סָלְקִין מִתַּתָּא, וְרַחֲמֵי מִלְּעֵילָא, וְסִיהֲרָא סָלְקָא בֵּינַיְיהוּ, כְּדֵין אִתְעַרְבֵּב וְלָא יְדַע כְּלוּם, וְלָא יָכֵיל לְשַׁלְטָאָה.

Le jour de Yom Hakippourim, nous devons pacifier et apaiser  [le qatréga] en lui offrant un bouc sacrifié, qui deviendra alors l’avocat d’Israël. Mais à Rosh Shanah, il est confus (mélangé), il ne sait pas, il ne peut rien faire, car il voit des Amours s'éveiller d'en bas et les amours d'en haut. Et la lune, se lève entre les deux. C'est alors qu'il s’embrouille et ne sait plus rien et ne peut pas gouverner.

וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא דָּן לְהוֹ לְיִשְׂרָאֵל בְּרַחֲמֵי, וְחָיֵיס עֲלַיְיהוּ, וְאִשְׁתְּכַח לְהוֹ זִמְנָא כָּל אִינוּן י’ יוֹמִין, דְּבֵין ר"ה לְיוֹם הַכִּפּוּרִים, לְקַבְּלָא כָּל אִינוּן דְּתָיְיבִין קַמֵּיהּ, וּלְכַפָּרָא לוֹן מֵחוֹבַיְיהוּ, וְסָלֵיק לוֹן לְיוֹמָא דְכִפּוּרֵי.

Alors le Saint, béni soit-Il, juge Israël avec Amour. Il prend soin d’eux et trouve du temps, chacun des dix jours entre Rosh Hashanah et Yom Hakippourim, pour recevoir tous ces captifs (repentants) devant Lui, et expier leurs péchés. Ensuite, Il les élève jusqu'à Yom Hakippourim.

[116a]

Kouzou

יהוָה אֱלֹהֵינוּ יהוָה

Yhwh Élohinou Yhwh

כּוּזוּ בְּמוּכְּסָז כּוּזוּ

Kouzou bemouksaz Kouzou

Hazkarah Kouzou mp3

Joseph Gikatillia

Le jardin de la noix

Séfer Guinath égoz

סַפֵּר גִּנַּת אֱגֹוז

Traduction Georges Lahy

שַׁעַר הַהֲוָיָה

La Porte de l’Être (havayah)

דע אחי דעת חכמה ראויה           בסוד יהוה וסוד יהיה היה

Sache, mon frère, connaître la Sagesse ultime.

Dans le secret de Yhwh et le secret de « sera » « était ».

ודע כי שם המיוחד הוא יסוד כל      והוא יסוד שַׁעַר הַהֲוָיָה

Sache que le Nom de l’Unicité est le fondement de tout.

Il est le fondement de la Porte de l’Être (Havayah).

ברוך הבא בשם יהוה ברכנוכם מבית י״י.

« Béni soit celui qui vient au nom de Yhwh ! Nous vous avons bénis de la maison de Yhwh[1] ».

זה השער ליהוה צדיקים יבואו בו.

« Ceci est une Porte pour Yhwh, les justes viendront en elle[2] ».

דע לך אחי ישמרך האל, כי כל שמותיו שהוא יתעלה נקרא בהם, אין בכולם שם שמעיד תכלית העדות הברורה בסוד ייחודו ומציאותו, כי אם השם המעיד על ההויה, שממנו נגזרים שני שמות אחרים. המורים על היות כל ההויות שבעולם, נמצאות מכח הויתו יתברך. כמו שנראה שני שמות ההויה, נגזרים מהשם המיוחד, והוא תחילת ההויות כולם.

Sache mon frère, préservé d’Él, que de tous les Noms par lesquels Lui, Le Suprême, est appelé, aucun ne témoigne de l’éblouissante clarté du mystère de son unicité et de sa réalité. Car de ce Nom qui désigne l’Être, dérivent deux autres Noms. Ils démontrent l’existence de toutes les existences du monde, en vertu de son Être béni. Comme nous le verrons, les deux Noms de l’Être dérivent du Nom de l’Unicité. Il est le début de toutes les existences.

ואמנם כי השלשה שמות המורים שם ההויה הם המעידים על סוד המציאות, ובהיותו ית׳ ראשון, כמו שההויה ראשונה לכל הנמצאים. שאם אין ההויה, אין האפשרות מגעת לנמצאים. ולפיכך נתייחד לו ית׳ שם ההויה, על היות כל הנמצאים זולתו נתהוו מאמתת הויתו. וזה השם הוא המעיד עליו, בסוד ייחודו המכוון על האמת שאין אחריה אמת. ואמנם כי זה השם המעיד על ההויה, הוא בלבד הנקרא על שם המפורש ושם המיוחד, כי השם שנתיחד להורות על אמתתו. והוא מעיד על היותו יתברך, נבדל מן הכל, והוא סובל את הכל והוא הכל וחוצה לכל. וכמוכן הוא שם המעיד שהוא ית׳ סובב בכל, ואין לו מסובב זולתו, והוא העד הנאמן  ית׳, פועל, וצורה, ותכלית.

Il s’avère, que les trois Noms qui démontrent le Nom de l’Être sont les témoins du secret de la réalité. Il est le premier Être béni, la première existence pour tous ceux qui sont. S'il n'y avait pas l'Être, il n'y aurait pas de possibilité de contact avec ceux qui sont. Et c'est pourquoi nous lui réserverons le Nom béni de Havayah (Être), car tous ceux qui sont autres que Lui, participent à la confirmation de Son existence. Et c'est, Lui, le Nom qui en témoigne, dans le secret de son Unicité dirigée vers la Vérité qu'il n'y a pas de vérité après. Il s’avère donc, que c'est le Nom qui indique l'Être (Havayah), Lui seul est appelé par son Nom explicite (Shém hameforash) et spécifique, car c’est le Nom qui nous réunit pour indiquer sa Vérité. Il témoigne de Son Existence, bénie soit-elle, distincte de tout, il supporte le tout, Il est le tout et transcende tout. À ce titre, Il est le Nom qui témoigne de Lui, béni soit-Il. Cause de tout, il est Lui-même sans cause. Il est le Témoin Fidèle, l’acteur, la forme et l’objectif.

ושאר כל שמותיו, אין בהם שם שיורה על אמתתו  ומציאותו כמות שהיא, כי הם אינם יכולים להעיד על קדמותו, מאחר שהם מחודשים. ואמנם כי כל שמותיו כולם בלתי שם המיוחד, בחדוש העולם הן מחודשים, והויה קודמת לכולם, והיא הגורמת על היות הנמצאים, נמצאים בהויה. וכן שם המיוחד שהוא שם יהו״ה, קודם לכל שאר שמותיו, והוא הגורם על היות כל השמות נמצאים מכח ייחודו. ולפיכך זה השם מיוחד לו יתברך להעיד על אמתת מציאותו. ושאר כל השמות, בלתי שם המיוחד, כולם הם מורים על פעולותיו ית׳. וכל שם ושם לפי הפעולה הוא עזר. ואמנם כי שם ההויה נחלק לשלשה שמות, שהם שם יהו״ה אהי״ה י״ה, וכולם הם שמות שם המיוחד ואין בהם שם שיגיע לתכלית עילויו. ובדעתי להתעורר בזכרון כל אחד ואחד בעזרת שדי.

Parmi tout le reste de Ses Noms, aucun ne peut témoigner de Sa Vérité et de Sa Réalité telles qu'elles sont, car ils ne peuvent indiquer son origine, étant donné qu’ils sont nouveaux. Il s’avère que de tous Ses Noms, aucun n’est le Nom de l’Unicité, ils se renouvellent avec le renouvellement du monde. Il les a tous précédé. Il est la raison d’être de ceux qui sont, existant dans l’Être. Le Nom de l’Unicité, qui est le Nom Yhwh, précède tous Ses autres Noms. Il est la raison d’être de tous les Noms qui émergent de sa singularité. C’est donc un Nom unique pour Lui, béni, afin de témoigner de la véracité de Sa Réalité. Tous les autres Noms ne sont pas le Nom de l’Unicité. Tous indiquent Ses actions, béni soit-Il. Et chaque Nom est là afin de l’assister dans chaque acte. Il s’avère, que le Nom de l'Être (havayah) se divise en trois Noms, qui sont : Yhwh, Éhyéh, Yah. Ce sont tous des Noms du Nom de l’Unicité, et aucun d’eux ne peut atteindre Son objectif suprême.

סוד השם המיוחד יהו״ה, ראש לכל ראש ורם על כל.

Secret du Nom de l’Unicité, Yhwh, sommet de tout sommet, au-dessus de tout.

דע לך אחי ישמרך האל, שהשם המיוחד שהוא שם בן ארבע אותיות, ואותיותיו יו״ד ה״א וא״ו ה״א, הוא השם המיוחד לו ית׳, להוראה גדולה, על סוד הויותו ונצחות מציאותו ית׳, והוא השם, שלא נתחדש לו בחדוש העולם. ובמו שהוא ית׳ אינו מחודש, כך שמו המיוחד לו אינו מחודש, מפני כי זה השם המעיד על קדמותו יתברך ונצחותו הוא.

Sache mon frère, préservé d’Él, que le Nom de l’Unicité est un Nom en quatre lettres. Ses lettres sont Yod-Hé-Vav-Hé. C’est Son Nom d’Unicité, béni soit-Il. Il est d’un grand enseignement, quant au secret de son existence et de l'éternité de sa réalité, béni soit-Il. Il est le Nom qui ne change pas avec le changement du monde. Et comme « Lui », béni soit-Il, ne change pas, ainsi son Nom d’Unicité ne change pas, Car c'est le Nom qui témoigne de Sa prééminence, qu'Il soit béni, et de Son éternité.

ובביאור ארז״ל, קודם שנברא העולם, היה הוא ושמו בלבד. ובאמת כי בן הוא, ומה נעים זה הענין למשכיל, באמרו, היה הוא ושמו, ולא אמר הוא ושמותיו. ובן באמרו לשון היה, שהוא הוא ההו״ה וההוי״ה. ובאמת כי הוא יתברך, אין לו שם מיוחד על מציאותו וקדמותו, כי אם אחד לבד. וכמו שהוא אחד, כך שמו האמיתי, אינו אלא אחד. וזה העדות בהיותינו בכל יום מעידים, שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יְהוָה אֱלֹהֵינוּ יְהוָה אֶחָד כלומר אנו מעידים בכל יום פעמים, כי בכל מקום שאנו מזכירים שם יהו״ה לעולם אחד הוא. כלומר שם זה יחיד הוא. וקדמון בקדמותו יתברך. ולפיכך אמר בראשון, שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יְהוָה אֱלֹהֵינוּ, ואת״ב פירש, כי בבל מקום,  יהו״ה הכוונה בו, יהו״ה אח״ד. וזהו סוד מעשה מרכבה, שמעיד על זה, יהו״ה סודו במעשה מרכבה, כוז״ו. וסוד כוז״ו, הוא יהו״ה אח״ד.

Nos Sages, de mémoire bénie, ont expliqué : « Avant la Création du Monde, n’était que Lui et Son Nom[3] ». C’est tellement vrai que les érudits ont dit « Lui et son nom » et non « Lui et ses Noms ». Et dans leur langage « était » (hayah), relie hovéh (est) et Havayah (Être). Car en vérité, Lui, béni soit-Il, n’a pas de Nom spécifique Sa Réalité et Sa Prééminence. Tout comme Il est un, de même, Son vrai nom est un. C’est pour cette raison que nous témoignons matin et soir : « Écoute, Israël : Yhwh, notre Dieu, Yhwh est un[4] ». C'est-à-dire que nous en témoignons plusieurs fois chaque jour. Parce que, où que nous évoquions le Nom Yhwh, Il reste Un à jamais. C'est-à-dire que ce Nom est l’unique prototype de ses prémices, béni soit-Il. Et c'est pourquoi il a dit en premier : « Écoute Israël, Yhwh, notre Dieu » – ce que l’on interprète – « Car en tout lieu est l’intention (kavanah) de Yhwh » : « Yhwh est Un ». C’est le secret de la Maâsséh Merkavah (Œuvre du Char). Qui atteste que le secret de Yhwh dans la Maâsséh Merkavah est Kouzou[5]. Le secret de Kouzou est que « Yhwh est Un[6] »

הרי לך העדות ברורה כי בכל מקום שאנו מזכירים יהו״ה, הכוונה בו, יהו״ה אח״ד, כמו שפרשנו בסוד כוז״ו, שהוא באחד משלשה דרכי הסוד, שהוא דרך התמורה. ואמנם כי סוד כוז״ו, שהוא יהו״ה אח״ד תמצאהו נרמז בפסוק  כוז״ו יהו״ה אחד יהו״ה זו חטאנו לו ר״ל, יהו״ה אח״ד חטאנו לו, וזהו סוד התמורה וזהו הנקרא סוד מעשה מרכבה.

Ainsi, la preuve est claire pour toi que partout où nous évoquons Yhwh, est la kavanah de « Yhwh est Un ». Comme nous l'avons expliqué, avec le secret de Kouzou. Qui est l'une des trois méthodes secrètes, la méthode de la Temourah (permutation). Il s’avère que le secret de Kouzou, « Yhwh est Un », est suggéré dans le verset Kouzou, « Yhwh est Un » « Celui contre qui nous avons péché[7] », c’est-à-dire « Yhwh est Un nous avons péché contre lui ». Ceci est le secret de la Temourah et s’appelle secret de la Maâsséh Merkavah.

ועניינים אלו עתידים אנו לבארם, בביאור נחמד, בחלק כ״ב אותיות. ונחזור למה שאנו בו ונאמר, דע כי לכך נצטוינו בכל יום פעמים, במצוה הגדולה הזאת, והזהירונו רבותינו ז״ל, להתכוון בפסוק ראשון של ק״ש, כמו שהאריכו ז״ל, במסכת ברכות וכל זה, לכוון בפסוק זה, העדות הכוללת כל הזברות השם שאנו מזכירים  תמיד יהו״ה בכל מקום שנזכירהו, סודו יהו״ה אח״ד, וכמו שסוף הפסוק פירוש הוא לראשו, וסופו מוכיח על תחילתו, כמי שמעיד ואומר תדע לך ישראל, כי מה שאנו מזכירים יהו״ה, הפירוש שלו, יהו״ה אח״ד הוא, בסוד בוז״ו,

Et nous allons clarifier ces questions, avec une belle explication, dans la section des 22 lettres. Revenons à notre sujet. Sache que pour cette raison il nous est commandé d’accomplir plusieurs fois par jour cette grande mitsvah. Nos Maîtres, de mémoire bénie, nous ont mis en garde dans le Talmud Brakhoth (13a)[8], afin de bien placer l’intention dans ce verset, pour indiquer que toutes les mentions du Nom Yhwh que nous évoquons toujours, en tout lieu reviennent à évoquer : « Yhwh est Un ». La fin du verset est une explication et une clarification du début du verset, et sa fin prouve son commencement. Car lorsque nous évoquons Yhwh, son interprétation est : « Yhwh est Un » est Lui, dans le secret de Kouzou.

והרי לך רמז הכוונה בהיותינו מעידים סוד ייחודו. ואמרו צריך להמליכו בד׳ רוחות העולם, כדי שיתכוונו בסוד ייחודו האמתי, וידעו כי השם המיוחד לו ית׳, הוא השם המורה ומעיד על אמתתו, והוא שם אחד לבד ,והוא המעיד, כי הוייתו, אחדות היא, ואין בה תערובת דבר אחר. ולפיכך, כי  שם זה הוא המעיד עליו ית׳, קודם שנברא העולם, על היותו יחיד במציאותו, ואין שם דבר קדמון יי. ומה שצריך שתדעהו ושתתעורר, כי שם זה שהוא ית׳ נקרא בו, אין בכל הלשונות שבעולם לשון יותר נבדל מהרגש ותשמיש, משם ההוי״ה, כי הוא, אינו לשון משתמש, כי אם בהוי״ה לבד, לא נופל על צד תשמיש. וכל אותם הלשונות שתמצא בתורה נה״י נהי״ה היות״ו הוה״ו הוי״ה הו״י, כולם כמו כן לשון הוי״ה ולא עוד, כלומר על היות הצרות או הטובות  הוות כפי המעשה, אמנם הויה הן, ולא עוד. וכן הנה יה י״י הויה, וכן כל שאר  הלשונות, ויהי והיה, כולם כהויה הם משתמשים, ומכח הויתו נמצאו העניינים  ההוים בעולם.

Cela t’indique que l’intention dans nos êtres témoigne du secret de son Unicité. Il est dit qu’Il règne dans les quatre vents (esprits) du monde, pour qu’ils portent le secret de Sa véritable Unicité et connaissent son Nom d’Unicité, béni soit-Il. C'est le Nom qui enseigne et témoigne de Sa vérité. Il est le Nom unique, le témoin. Parce qu’Il existe, l’unité est. Et il n'y a aucun mélange de quoi que ce soit en Lui. Par conséquent, c'est ce Nom qui témoigne de Lui, béni soit-Il, qui a précédé la Création pour être l’unique réalité. Rien ne précède Yhwh. Tu dois savoir et t’éveiller au fait que, ce Nom, béni, est une appellation en elle-même. Dans toutes les langues du monde il n'y a pas de langue plus distincte de l'émotion et de l'usage, que celle du Nom Havayah. Parce qu’elle n’est pas une langue d’usage, puisqu’elle est une « existence » (havayah) séparée et ne tombe pas du côté usuel. Et tu en trouveras toutes les formulations Torah : néhi ([נֶהִי] sera) – niyéh ([נִהְיֶה] serons) – héyoto ([הֱיוֹתוֹ] il est) – hovéh ([הוֹוֶה] est) – hoyah ([הוֹיָה] est) – hévéi ([הֱוֵי] qu’il est). Ce sont toutes des formes conjuguées de Havayah [הֲוָיָה], sans plus. C'est-à-dire qu’avoir des problèmes ou les bonnes choses dépendent de l’œuvre (maâsséh), ce sont une existence (havayah), sans plus. Ainsi Yah, Yhwh, havayah, ainsi que toutes les expressions, yehi et hayah, toutes sont issues d’havayah et à par son existence, surgissent les concepts du monde.

והתבונן כי סוד מופלא ונכבד הוא עד מאד. בהיות שם המיוחד נבדל מתשמישי ההדגש, ומתשמישי קדושה הוא. והוא המעיד כי מאמתת מציאותו  נמצא וכל הנמצאים כולם, והוא אינו מורה כי אם הויה לבד. ואחר שכן, הרי לך עדות  ברורה, כי בהיותו ית׳ יחיד נבדל במציאותו והוא נמצא בתכלית איפשרות הייחוד  ולא היה נמצא זולתו ית׳ נקרא בזה השם. ואל תתפוש עלי באומרי נקרא בזה השם, כי בדרך הלשון אני משתמש. ואם תרצה אמור היה הווה ויהיה , או אמור והיה,  כלומר היה הוא בלבד. ומאחר שאין שם זולתו לא היה לו שם אחר כי אם שם ההויה,  שזהו תכלית העדות, על היותו יתברך נבדל מכל צד הרגש וחומר וצורה. ומה  שתצטרך שתתעורר עליו כמו כן אומרם ז״ל היה הוא ושמו בלבד, אל יעלה בדעתך, הויה בצורת האותיות, כי לאו אותיות דוקא, אלא אמתת מהות הויה, שהוא ית׳ אינו  משתמש בצורת הרגש להיות שם ההויה בצורת האותיות, כי לא יצטרכו לצורה כי אם אמיתת במה שהיא הויה. ואנחנו בהיותינו מורגשים לא נשיג כי אם כלי, ואין  כלי מחזיק אותו ית׳ שהוא אינו אוחז מקום, אמנם מתוך הבנת צורת הכלי, נשיג אמתת ההויה. כמו שלא נוכל להיכנס לחקירת המושכלות, בלתי אמצעות המורגשות. שהמורגשות, כלי הן למושכלות. ואע״פ שאין המושכלות אוחזים מקום, ובהיותו קדמון, לא היהלו שם אחר, כי אם אמיתת שם ההויה, במה שהוא ית׳ הוה  באמתת הויה. ולפיכך זה השם אינו נבדל מאמתת הויתו ית׳, כי הוא עצם אמיתתו, במה שהואית׳ יסוד כל הויה. ואמנם כשלא היה לשם זולתו. וזהו ראוי להיות שהוא סוד ההויה, ובלתי הויה, אין שם הוה. בזה השם בלבד היה די  לו בהיותו מורה ומעיד על ההויה, ומאחר שאין שם זולתו, לא היה לשם שם אחר  זולת זה. וזהו ראוי להיות שהוא סוד ההויה, ובלתי הויה, אין שם הוה. והרי לך כי מה  שאמרו ז"ל, היה הוא בשמו, כך הוא, שלא תוכל להעיד עליו ית׳ שהוא היה מבלתי צד אמתתו

Observe un secret extrêmement merveilleux et honorable. Dans les existences, le Nom de l’Unicité se distingue des expressions de l’emphase (de l’accentuation) et de Sa sainteté. Il en témoigne, parce qu’il atteste de sa réalité de toutes les réalités. Il n’est pas un enseignant, car c’est une havayah séparée. Et en plus, tu as là un témoignage clair, parce que Son existence, béni soit-Il, est une unité distincte de Sa réalité. On le distingue dans l’horizon des possibles de l’Unicité. Et il n'y « avait » personne d'autre que Lui, béni soit-Il. Nous l’appelons « Le Nom » (HaShém). Et ne te méprend lorsque je dis que nous l'appelons « Le Nom », parce que c'est une méthode de langage que j'utilise. Si tu veux, dis : « est, était et sera », ou dit « et était », cela signifie qu’il était seul (séparé). Et comme il n'y a aucun (éin) autre nom, Il n'avait pas d'autre nom, si ce n’est le Nom Havayah, qui « était » à l’horizon du témoignage. Son existence bénie se distingue de toute émotion, matière et forme. C’est ce dont tu auras besoin pour t’éveiller. À ce sujet nos Maîtres, de mémoire bénie, ont déclaré : « Il n’était que Lui et son Nom seul[9] ». Ne suppose pas, que l’Havayah était dans forme des lettres, parce qu'il n'y avait pas de lettres, mais la véritable essence d’Havayah, qui est « Lui », béni soit-Il. N'utilise pas la forme de l’émotion pour [saisir] les existences du Nom Havayah dans la forme des lettres, car elles sont détachées de la forme, puisque sa vérité est dans ce qu’elle est Havayah. Et nous, avec nos existences ressenties, ne pouvons y parvenir qu’avec un réceptacle (keli). Aucun réceptacle ne peut le retenir, béni soit-Il, car Il n'a pas de Lieu (maqom), bien qu’il soit au sein de l’édification de la forme du réceptacle, permettant d’atteindre la Vérité de Havayah. De même que l’on ne peut investiguer les consciences, sans l’usage des sens. Les sensations sont un réceptacle de ressenti des consciences, malgré le fait que les consciences n’aient pas de Lieu, d’existence antérieures et sans autre nom. Puisqu’il s’avère que le Nom Havayah, qui est « Lui », béni, était dans la réalité d’Havayah. Ainsi, ce Nom ne diffère pas de la vérité de son existence, béni, parce qu'Il est sa véritable substance, en ce qu'elle est le fondement de chaque « être » (havayah). Car, effet, il « n’était » pas d’autre Nom que Lui. Ce seul Nom lui suffisait, étant guide et témoin de l’Havayah, et comme il n'y a pas d'autre Nom, il n'« était» pas d'autre Nom pour ce Nom. Cela mérite d’être le secret de l’Être (Havayah), du non-Être (havayah), qui était sans Nom. Ce seul Nom [Havayah] Lui suffisait, indiquant et témoignant de l’Havayah. Seul Ha-Shém, était suffisant (daï) pour Lui, étant guide et témoin de l’Havayah. Et comme il n'y a pas d'autre Nom, il n’« était » pas d'autre Nom si ce n’est celui-ci. Cela mérite d’être le secret de l’Être (Havayah), du non-Être (havayah), qui était sans Nom. Considère ce que nos Maîtres, de mémoire bénie, ont déclaré : « Il était et Son Nom … ». Il en est ainsi. Tu ne peux pas témoigner du fait qu’Il, béni soit-Il, « n’était » pas du côté de la Vérité.